פסק-דין בתיק ה"פ 000148/96

בעלי הדין היו מעורבים בהקמת מרכז מסחרי בעיר רעננה ובית דירות שנבנה מעליו. המדובר בגרעין של שלוש קבוצות. שתיים - בעלות חלקים במקרקעין שעליו הוקם המרכז המסחרי בלב רעננה; 1. משפחת רדום (75% מהחלקה); 2. טמרון השקעות בע"מ ובעל השליטה בחברה זו ד"ר צבי טמיר - (18.5%) ודניאל אהרון - (6.25%); 3. שמעון סטרוד ואיוור וולף בעלי החלקה הצמודה.

בשנים 1981 - 1983 הוקם שלד המרכז המסחרי. ביצוען של העבודות הנוספות נתמשך עד לשנת 1987 ובית הדירות הושלם השנה.

בשנת 1979 נקלע רדום לקשיים פיננסיים ועזב את הארץ. במקומו נכנסה לפרויקט קבוצת רי קד שעליה נמנה מר שמעון קדם, בעליה של שמעון קדם בע"מ (     "חברת קדם"). חברת קדם מונתה לקבלן הקמת השלד ומנהלה שמעון קדם ערב אישית להתחייבויותיה. חברת קדם התחייבה לנהל את הפרוייקט ולהשקיע 20% במימון העלות תמורת 20% מהרווחים.

עבודות הבינוי בוצעו על ידי סולל בונה בע"מ. סולל בונה השקעות ובנק דיסקונט, רכשו שטחים במרכז המסחרי. התשלום עבור השטחים הועבר לסולל בונה, לסילוק המגיע לחברה בגין עבודות הבניה.

הקמת המרכז היתה כרוכה בקשיים, עברה משברים ונמשכה שנים רבות.

המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בשלבי הפרוייקט השונים שהיו קשורים במערכת חוזים מפותלת, הכוללת סעיף בוררות, נמסרו להכרעת בורר דן יחיד, עו"ד אליהו גיצלטר.

לאחר מותו של הבורר הנכבד, מונה חליפו עו"ד ירוחם גורניצקי. הדיונים בפניו נמשכו כעשר שנים וביום 8.1.96 ניתן פסק בוררות מלא ומפורט.

הבורר הנכבד סקר בבהירות את מערך ההתקשרויות, עמד על תוצאותיהן והגיע למסקנות אופרטיביות לגבי זכויות כל הצדדים המעורבים.

תוצאת הפסק הייתה לאמור:

"התובעים" טמרון השקעות בע"מ, ד"ר צבי טמיר ודניאל אהרון, חוייבו לשלם 21,161$ לשמעון קדם חברה לבנין בע"מ ולשמעון קדם.

"הנתבעים" קדם בע"מ ושמעון קדם, חוייבו לשלם לתובעים בגין החזר הוצאות 41,502$ והשתתפות בהוצאות מימון 55,200$.

"רדום" (צד ג') חוייבו לשלם לקדם 63,485$.

קדם חוייבה לשלם לרדום החזר הוצאות בסך 124,506$.

כל הסכומים נושאים ריבית בשיעור 11% מה-31.12.83 למעט הסכום שבו חוייבו קדם, הנושא ריבית מה-3.3.86 (המועד בו נכנסו לעסקי הבניה).

יוצא איפוא כי קדם בע"מ ושמעון קדם חוייבו לשלם על פי הפסק כ-221,208$ וזכו ב-84,646$.

המשיבים (התובעים בבוררות), פנו לבית המשפט בבקשה לאישור הפסק. המבקשים (הנתבעים בבוררות), הגיעו בקשה לביטולו. הבקשה לביטול פסק-הבוררות היא העומדת לדיון בפנינו.

דיון

בקשה לביטול פסק בוררות נבחנת על פי אחת מעשר עילות הביטול המצויות בסעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968. אף אם שוכנע בית המשפט בקיומה של אחת העילות, עדיין ימנע מביטול הפסק: "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין" (סעיף 26(א) לחוק וראו ע"א 79/76 מרציאנו נ' בן שושן פ"ד ל(3) 729, 735 ופרופ' אוטולנגי בוררות דין ונוהל מהדורה שלישית מורחבת עמ' 486).

העילה שמכוחה עתרו המבקשים לביטול פסק הבוררות היא העילה הנועלת את הרשימה:

ס' 24(10) "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".